נעשה ונשמע

לפני שנתן הקדוש-ברוך-הוא את התורה לעם-ישראל, הלך לכל העמים שהיו בעולם ושאל: "האם אתם רוצים לקבל את התורה?".

שאל כל עם: "מה כתוב בתורה זו שאתה רוצה לתת לנו?".

סיפר הקדוש-ברוך-הוא לכל עם על מצווה אחת מהתורה. כששמעו זאת העמים אמרו: "לא, איננו יכולים לקיים מצווה זו. איננו יכולים לקבל את התורה".

כששאל ה' את היהודים אם הם רוצים לקבל את התורה, לא שאלו אותו מה כתוב בה. הם אמרו מיד: "כן, אנו רוצים לקבל את התורה. נקיים כל מה שכתוב בה. נעשה ונשמע!".

מיד נתן ה' את התורה לעם-ישראל.

הילדים - ערבים

כשרצה ה' לתת לעם-ישראל את התורה, ביקש לדעת מי יהיה אחראי לכך שהיהודים ישמרו את התורה, ילמדו אותה ויקיימו את מה שכתוב בה. הוא ביקש מבני-ישראל ערבים (אחראים).

אמרו היהודים: "אבותינו הקדושים - הם יהיו ערבים בעדנו". אך ה' לא קיבל תשובה זו.

אמרו עוד היהודים: "נביאינו יהיו ערבים בעדנו". אך גם תשובה זו לא הסכים הקדוש- ברוך-הוא לקבל.

ואז אמרו היהודים: "יש לנו ערבים טובים - הילדים שלנו! הם יהיו אחראים לכך שנשמור את התורה. אם המבוגרים ישכחו ולא ישמרו את התורה כראוי, יבואו הילדים וישמרו את התורה ויחזירו את כל העם אליה".

כששמע ה' תשובה זו, מצאה חן בעיניו ונתן ליהודים את התורה.

כל העם ראה

כששלח הקדוש-ברוך-הוא את משה רבנו להוציא את בני-ישראל ממצרים, חשש משה ללכת ואמר: "אולי לא יאמינו לי, אולי יטענו שה' לא דיבר אלי". אמר לו הקדוש-ברוך-הוא: "אל תירא, יבוא יום וכל העם יראה שאני נותן את התורה על- ידך".

לאחר שיצאו ממצרים והגיעו להר-סיני, אמר הקדוש-ברוך-הוא למשה: "לך אמור לעם-ישראל, שאני עומד להתגלות על הר-סיני לעיני כל העם, והכל יראו שאני נתתי את התורה ואני שלחתי אותך".

התכונן כל העם שלושה ימים וציפה לקבלת התורה, ואז ירד הקדוש-ברוך-הוא על הר-סיני. כל העם ראו את הקולות, את האש והעשן, ושמעו את הקול הגדול: "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית-עבדים".

אחרי ששמעו בני-ישראל את שני הדברות הראשונים, הרגישו שאין בכוחם לשמוע עוד את קול ה'. הם באו למשה רבנו בבקשה: "אנא, בקש מהקדוש-ברוך-הוא שיתן לך את התורה ולא ידבר ישירות אלינו, פן נמות".

נענה ה' לבקשת העם ומסר את שאר הדברות ואת כל דיני התורה למשה רבנו.

תורה מתוך ענוה

כששמעו ההרים שה' עומד לתת את התורה על אחד מהם, מיד באו כל ההרים הגבוהים ואמרו: "עלי תינתן התורה, עלי תינתן התורה". רק הר סיני עמד מבוייש. הוא היה הר נמוך ומה היה יכול לומר ליד ההרים הגבוהים?

אמר להם הקדוש-ברוך-הוא: "למה אתם מתרוצצים, הרים גבוהים? אתן את התורה דווקא על הר-סיני, שהוא הר נמוך. כך ידעו הכול, שרק על-ידי ענוה זוכים לתורה".

התורה של כולם

התורה ניתנה דוקא במדבר השומם ולא במקום מיושב.

מכאן למדנו, כי כשם שהמדבר שייך לכולם ואינו רכושו של איש, כך גם התורה היא של כולנו; כולנו יכולים וצריכים ללמדה ולהבינה, כי היא שלנו.