קרוב למאתיים שנה היה המידע על פרשת המאסר והגאולה שאוב בעיקר ממסורות שנשתמרו בקרב החסידים או שהועברו מדור לדור בבית נשיאי החסידות. בשנים האחרונות נוצרה לראשונה אפשרות להציץ במסמכים המקוריים של הפרשה.

קריסת המשטר הקומוניסטי אפשרה גישה למסמכים שהיו חסויים מאות שנים. אחד הארכיונים שנחשפו הוא של ה'גנרל-פרוקורור' (מקביל בערך לתובע הכללי) ברוסיה הצארית. שם נמצאו בשלמותם תיקי החקירה של שני מאסריו של בעל ה'תניא' (הראשון בתקנ"ט-1798, שממנו שוחרר בי"ט בכסלו, והשני שנתיים אחר-כך, שממנו שוחרר בימי החנוכה).

תעודות מקוריות

החומר האותנטי שנתגלה מבסס להפליא את המסורת החסידית על פרשת המאסר והגאולה. מדהים להיווכח עד כמה מדוייקים הפרטים שנשתמרו בפי החסידים, על-אף העדר תעודות ומסמכים מקוריים.

בתיקים שמורים מכתבי-ההלשנה המקוריים, חוות-הדעת של פקידי השלטון, הוראות הצאר, דו"חות החקירה, וכמו-כן תשובות על שאלות החוקרים שכתב הרבי בכתב-ידו. כל זה יצא לאור בשנים האחרונות ('כרם-חב"ד', שני כרכים, בהוצאת מכון 'אהלי-שם' כפר-חב"ד).

הלשנה ותוצאותיה

המאסר בא בעקבות הלשנה, חתומה על-ידי הירש בן-דוד. הכותב מאשים את הרבי בגיבוש חבורות של "צעירים יהודים פורקי-עול", ובסיוע למהפכה הצרפתית. עטו מחלק לחסידים תארי-גנאי ביד נדיבה: גנבים, לוקחי שוחד, מנהלים חיי תענוגות, ועוד. על מידת דתיותו של המלשין תעיד העובדה, שאחד ממכתביו נכתב ב-10 במאי 1798, שחל אז בחג-השבועות או בליל יומו השני של החג! (כתב-ההלשנה שגרם למאסר השני נכתב על-ידי אביגדור בן-חיים מפינסק, אף הוא אישיות מפוקפקת).

מכל גיבוב העלילות, הטריד את הצאר הרוסי עניין אחד: החשד לתמיכה בצרפתים. הצאר כתב על התיק: "אם יתברר ששיתפו איזו פעולה בהתקוממות כלשהי, אזיי מאלה לשלוח אלי מיד".

עדות של הרבי

בהמשך מופיעים התכתובות ופרטי החקירה וכן הוראת הזיכוי מטעם הצאר. משעשעת למדי היא סקירת 'מומחה' על מהותם של החסידים (המכונים כאן 'קרלינים'). אך המסמך המרתק מכולם הוא עדות בלשון-הקודש, בת 23 סעיפים, בכתב-ידו של הרבי, ובה תשובות לשאלות שנשאל.

בעדותו מסביר הרבי מהי החסידות, מהו תפקידו של רבי, את מהות משלוחי הכספים לאחזקת היישוב בארץ-ישראל, ועוד. מרגשים דבריו שנכתבים בנימה אישית: "נפלה עלי קינאה ושנאת-חינם בלב מקצת אנשים קנאים... ולא ידעתי מה פשעי ומה חטאתי... גם אין לי שום נחת מהנוסעים אליי, כי אין נותנים לי אפילו פרוטה אחת... אך מה יש לי לעשות, שכך חובה עליי על-פי דתנו, שכל היודע מחוייב ללמד למי שאינו יודע".