חסידי חב"ד רגילים היו לשמוע לא אחת בלכתם ברחוב, במקומות עבודתם ובכל הזדמנות אחרת, את השאלה: "נו, ומה אומר על כך הרבי?". בגלל אישיותו המיוחדת של הרבי והאמת הפנימית שקרנה ממנו, נתבצרה לה במהלך השנים פינה חמה של כבוד והערכה בתודעה הציבורית, לדעותיו בתחומים השונים. לא כולם קיבלו את דעתו אבל הכל התעניינו בה.
משום שדעותיו אופיינו לא אחת במקוריות ובחדשנות, נתפס הרבי בעיני רבים כמהפכן. אבל הרושם הזה הוא בעצם תולדה של תכונות אחרות שאפיינו את הרבי: ראיית כל דבר לעומקו ומאידך ראיית פני הנולד. ותכונה נוספת, כל מה שאמר ועשה, נעשה מתוך אמונה פנימית חזקה. מסיבה זו דעותיו של הרבי היו משוחררות מכל קיבוע פסיכולוגי או נטיית לב, והוא קבע אותן מתוך ראיה נכונה של העניין כשלעצמו.
דומה שלא הייתה 'אבן' - תורנית, אידיאולוגית, ציבורית, פילוסופית ומוסרית - אחת, שהרבי לא הפכה. בכל תחום ונושא הייתה לו דעה מוצקה והוא נהג להשמיעה בתוקף ובנחרצות.
דאגתו למדינת ישראל ולשלום תושביה, החיבה וההערכה שהפגין כלפי חיילי צה"ל, מלחמתו העיקשת נגד הכניעה לאוייבי ישראל ומסירת שטחי מולדת לידיהם, הטפתו לגאון יהודי, מאבקו לתיקון חוק השבות - כל אלה הן מהמפורסמות. |